"כמה מפליא! כמה מוזר!" (מתוך: 'הזמרת הקרחת' מאת ז'אן יונסקו)
בשבועיים האחרונים נערכו שלושה מופעים של התיאטרון הקהילתי במתנ"ס עמישב בפתח-תקווה: האחד הוצג על-ידי קבוצת השחקנים הקטנטנים בכיתות א'-ג', השני – על-ידי קבוצת כיתות ד'-ו', והשלישי על-ידי קבוצת הנוער. הקבוצות הללו פועלות במסגרת הנחייתה, בימויה והפקתה של קרן לרנר-גרון - מנחת קבוצות ובמאית תיאטרון קהילתי, שהקימה ופיתחה את התיאטרון הקהילתי במתנ"ס. שלושת המופעים היו מלאים באנרגיות הגבוהות של השחקנים והשחקניות על הבמה, והמפגש עם הקהל היה מחשמל.
בתאריך ה-6.1.10, כ' בטבת, העלו עשרים הבנות המשתתפות בקבוצת כיתות ד'-ו' מופע פרי כתיבתן ויצירתן. הבנות התחלקו לתתי-קבוצה, כאשר כל תת-קבוצה כתבה קטע, התאמנה עליו, ובסופו של דבר הציגה אותו בפני קהל רחב של משפחה וחברים. האנרגיות באולם – של השחקניות כמו גם של הקהל – הביאו לכך שהבנות דיברו בעוצמה ובביטחון, הצחיקו את הקהל, והכי חשוב – נהנו מכל רגע על הבמה.
שבוע לאחר מכן עלו על אותה הבמה קבוצת השחקנים הצעירים בכיתות א'-ג' במופע שהתקיים במסגרת שיעור פתוח להורים. הילדים, שעד לפני חמישה חודשים לא ידעו איך לעמוד ב'פריז' – כלומר לעמוד ללא נוע במשך יותר מחמש שניות – העבירו לקהל מושגים שלמדו מעולם התיאטרון באמצעות הצגה קצרה ומשעשעת. הילדים קיבלו טעימה של הופעה על במה אמיתית ומכובדת, וקהל ההורים זכה בהצצה אל תוך עולמם של השחקנים הצעירים בתיאטרון הקהילתי.
באותו הערב עלה על בימות מתנ"ס עמישב גולת הכותרת של התיאטרון הקהילתי: קבוצת הנוער. קבוצה זו היא אמנם הקטנה ביותר משלושת הקבוצות מבחינה כמותית, אך לאור בשלותן ובגרותן של הנערות המשתתפות בה – היא ללא ספק האיכותית שבהן. רוב הנערות בקבוצה משתתפות זו השנה השנייה בתיאטרון הקהילתי בעמישב ועושות עבודה יוצאת מן הכלל.
לאחר שהוקנו להן הכלים התיאטרוניים הבסיסיים אשתקד, החלו השחקניות בקבוצת הנוער לעבוד השנה על תיאטרון חברתי; דהיינו, השפעת התיאטרון ושחקניו על החברה. במסגרת זו נפגשו הנערות עם ז'אנר האבסורד וקראו קטעים ממחזותיהם של אז'ן יונסקו וסמואל בקט. בנוסף, צפו הנערות במסגרת הקבוצה בהצגה "הרטיטי את לבי" של תיאטרון הקאמרי – מחזה שכתב חנוך לוין אשר הושפע רבות מז'אנר האבסורד.
כשם שהתמודדותו הראשונית של כל שחקן מן המניין עם האבסורד לעולם אינה קלה, כך גם הייתה התמודדותן של קבוצת הנערות כאשר נתקלו בטקסטים המוזרים לראשונה. ואולם, באבסורד יש משהו קסום, גם אם אינו ברור. ובסופו של דבר, בתוך ים של האי-הגיון, נמצא אי של היגיון פנימי שגם הוא לא תמיד מובן. על-כן, תהליך קריאת הטקסטים ובחירתם, העמדת הקטעים והחזרות עליהם היה לא קל, אך משמעותי ביותר.
בערב תיאטרון האבסורד "כמה מפליא! כמה מוזר!" שהתקיים ב-13.1.10, כ"ז בטבת, העלתה קבוצת הנערות מופע מרתק, משעשע ועצוב גם יחד. שקד אורן וטוהר מורדי עשו דיאלוג מתוך "הזמרת הקרחת" של אז'ן יונסקו והעבירו את הטעם שבחוסר הטעם בצורה מצחיקה ומלאת אנרגיות. עדי ויניצקי התמודדה עם מונולוג מתוך "הכיסאות" של יונסקו מתוך רגישות ומשחק עדין ונפלא. אלמוג שטיין ונסיה ברבק הפכו את הנוודים לנוודות ב"מחכים לגודו" של סמואל בקט והצליחו להעביר בהופעתן את גרעין האבסורד: "מה עושים? מחכים..." (מתוך "מחכים לגודו" מאת סמואל בקט).
ואולם ההישג הגדול מכולם בתוך שבועיים אלה של יצירה ויצירתיות, הוא בלי ספק תחושת הקהילתיות שהתגבשה השנה בין קבוצות התיאטרון השונות. בהופעתה של קבוצת כיתות ד'-ו' הגיעו נערות מקבוצת הנוער על-מנת לעזור מאחורי הקלעים. שבוע לאחר מכן, הגיעו בנות מקבוצת כיתות ד'-ו' כדי לעזור לילידם בקבוצת כיתות א'-ג' בהצגתם, ואף נשארו כקהל מפרגן ואוהד למופע של קבוצת הנוער שנערך מספר שעות לאחר מכן.
התיאטרון הקהילתי במתנ"ס עמישב הצליח לא רק להפגיש את הקהילה עם יצירות מקוריות וקלאסיות של השחקנים עצמם, אלה גם ליצור קהילת תיאטרון הפועלת בתוך הקהילה ויוצרת יחד מתוך מחויבות ושיתוף. ועל כך נאמר: "כל העולם במה, וכולנו שחקנים" (מתוך "כטוב בעיניכם" מאת ויליאם שקספיר).
